החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' הלפנד

החלטה

התובעת אוחזת בשטר חוב החתום על ידי חברת מחסני מזון צ.ח.ר.א.ב בע"מ (להלן: "החברה") ולכאורה על ידי הנתבע. השטר הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ על סך 4,016 ₪, אולם - כמפורט להלן - מתנגד הנתבע לביצוע השטר.

1.ההתנגדות הוגשה ביום 10.04.2011. כב' רשמת ההוצל"פ ציינה כי ההתנגדות הוגשה במועד ואין מקום להגיש בקשה להארכת המועד. כמו כן, הורתה על העברת הדיון בהתנגדות לבימ"ש זה.

ביום 25.12.2011 הגישה התובעת בקשה לסילוק ההתנגדות על הסף. נטען כי האזהרה נמסרה לנתבע באמצעות אשתו כינרת ביום 09.03.2011, וכי חרף האיחור לא הוגשה בקשה להארכת המועד. לפיכך יש לסלק את ההתנגדות על הסף.

בהחלטתי מיום 25.12.2011, קבעתי כי עניין הסילוק על הסף ידון במועד הקבוע.

ביום 15.01.12, יום הדיון, הוגשה על ידי הנתבע בקשה להארכת המועד ומכאן החלטה זו.

2.הנתבע מאשר בבקשתו שקיבל את האזהרה בשבוע השני של חודש מארס, פנה באמצעות בא כוחו לב"כ התובעת והסביר שאינו חתום על השטר. האחרון ביקש לשלוח דוגמת חתימה וכך נעשה.

לטענת הנתבע, לאחר זאת הודיע ב"כ התובעת - עו"ד אלסנר - כי הוא מבין שמיותר להמשיך בניהול ההליכים, אלא שביקש מב"כ הנתבע לשלוח מכתב בעניין זה לעו"ד דניאלה כהן ממשרדו, המטפלת בתיק (צורפו כנספחים 2 ו-3 מכתבי ב"כ הנתבע לעוה"ד כהן).

3.לשיטת הנתבע, רק ביום 31.03.2011 ובחלוף המועד להגשת ההתנגדות, השיבה עו"ד כהן לבא כוחו, בשיחה טלפונית, כי הסיכום עם עו"ד אלסנר לא מקובל עליה. באי כוח התובעת חזרו בהם מההסכמה כי ההליכים יופסקו, ואף סירבו להארכת המועד להגשת ההתנגדות (ראה נספחים 4-5 לבקשה).

4.הבקשה להארכת המועד נתמכת בתצהיר הנתבע, תצהירו של אהוד בן עזר המצהיר כי הוא שחתם על השטר ולא הנתבע, וכן תצהירו של ב"כ הנתבע.

במהלך הדיון צורף תצהירו של ניר סדלר, העובד במשרד ב"כ הנתבע. סדלר הצהיר כי בעת הגשת ההתנגדות הודיעה פקידת ההוצל"פ כי ההתנגדות מוגשת במועד, וכי אין צורך להגיש בקשה להארכת מועד.

5.בעת הדיון, טען ב"כ הנתבע שהתכוון להגיש את הבקשה להארכת המועד בד בבד עם ההתנגדות, אולם פקידת ההוצל"פ טענה שאין צורך בדבר נוכח הגשתה במועד. עוד הוסיף, לשאלת ביהמ"ש, מדוע הבקשה לא הוגשה לתיק ביהמ"ש לאחר העברת ההתנגדות לדיון, ובפרט כשהוגשה בקשה לדחייה על הסף, כי נעדר ממשרדו שבועיים מחמת נסיבות רפואיות.

ב"כ הנתבע הוסיף וציין כי ממילא הנתבע אינו חתום על השטר נשוא הביצוע, ומכאן שאין כל סיבה לחייבו בפרעונו.

6.ב"כ התובעת ציין כי התובעת מכחישה את העדר החתימה. לשיטתה, נציג מטעמה היה נוכח במעמד החתימה, ויוכל לאשר מי מבין השניים חתם על השטר. לטענתו, לא נזכרו בבקשה טעמים מיוחדים המצדיקים להאריך את המועד, משום שמשא ומתן לפשרה, אין בו משום הארכת מועד, אלא בהסכמה מפורשת.

7.מאחר ולא באו הצדדים לכלל הסכמה לעניין הארכת המועד, נחקרו בחקירה שכנגד העדים.

עדותו של מר סדלר לא נסתרה, בכל הנוגע לנאמר לו על ידי מזכירות לשכת ההוצל"פ, אולם הודה כי את ההחלטה שלא להגיש את המסמך, קיבל בהתייעצות עם ב"כ הנתבע.

העד בן עזר, העיד כי נודע לו על פתיחת ההליכים נגד הנתבע מפיו של ב"כ הנתבע, אשר מייצג גם אותו בהליכים אחרים.

הנתבע העיד שאומנם קיבל את האזהרה במחצית מרץ, ולכן הופיע אצל בא-כוחו וחתם על התצהיר. הנתבע טען כי מסר את האזהרה לבן עזר, על מנת להעביר את העניין לבא כוחם, אשר טיפל בכל העניינים הקשורים בחברה, המשותפת להם.

כאן המקום להעיר כי ב"כ התובעת לא ביקש לחקור את ב"כ הנתבע לעניין הארכת המועד.

8.בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי הבקשה להארכת המועד לא הוגשה, אלא באיחור ניכר, ואין בה טעם מיוחד המצדיק להיעתר לה. אין המו"מ שנוהל בין הצדדים מהווה הצדקה לאיחור וכך עולה גם מסע' 9 לתצהיר ב"כ הנתבע. זאת ועוד, הנתבע מודה בקבלת האזהרה במחצית מארס 2011 ואילו ההתנגדות הוגשה רק במחצית אפריל 2011. לחילופין, ביקש ב"כ התובעת להתנות את הארכת המועד בתשלום הוצאות בפועל לתובעת.